השראה

כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.

האתר כבית

הקירות מלאים חורים של מסמרים ודיבלים, הצבע מתקלף יחד עם שאריות הסלוטייפ וגם התקרה מתחילה להיסדק. הברז במקלחת פועל רצוף כמו טפטפת גינה ולא מגיב לנסיונות העיקשים להדק אותו בסיבוב לכיוון השעון. הבלנדר והקומקום כבר מזמן מקולקלים והמקרר מרעיש יום כן יום לא. היום כן.
בית הוא מקום שגרים בו ולכן מצריך תחזוקה שוטפת ואינסופית. ככל שהחיים בתוך הבית פעילים יותר, כך הוא דורש נקיונות, תיקונים וצחצוחים בתדירות גבוהה יותר. גדלתי בבית עם עשר נפשות – היינו צריכים לעשות ספונג'ה פעמיים בשבוע לפחות. יש גם בתים שוקקים ופעילים יותר, עד־כדי־כך שהם דורשים ניקיון תמידי – כל יום כל היום – כי כשסיימו לנקות את החדר האחרון בבית, הראשון כבר הספיק להתבלגן.

טרמינל

בZRH יש הרבה בטון עם נגיעות של אדום וכשפותחים את הדלת של המטוס, ישר רואים הרים מושלגים. ולאוויר יש ריח של מים מינרלים. בMAD יש את פינת העישון הכי קרובה לגייט. בBKK הדיוטי פרי הכי זול, אבל את לא יכולה לדעת איזה חיקוי מחכה לך בתוך האריזה.

שלוש נקודות על היעלמות

הכל התחיל עם מחשבות על חפצים. חפצים שהולכים ונעלמים כי אין בהם צורך, או כי אחרים חדשים יותר, קטנים יותר בנפחם וגדולים יותר ביכולתיהם, באים להחליף אותם.

חוץ לארץ

במקלחת שלנו תלוי וילון שקוף עם ציור של כדור הארץ. פרוס ושטוח קצת כמו בימים של לפני גליליאו גליליי. לפעמים בזמן שאני מצחצחת שיניים או מורחת קרם אנטי אייג'ינג לפנים, אני לומדת משהו חדש על כדור הארץ. למשל שיש ארץ שנקראת פרנץ יוזף ושיש מקום ששמו הוא מפרץ באפין. לפעמים […]

בדרך לאיבוד

בשנת תרנ"ח (1898), בימים של תחיית השפה העברית, שימשה המילה 'השלמה' במובן של 'שלמות'; והנה ציטוט שמדגים את התופעה: "סופרים, אשר אם ענקים וגאונים אינם, הנה בכל אופן נרגשים [=מורגשים] בכתיבתם טוּב טעם והשלמה [=שלמות] במידה פחות או יותר מרובה". הציטוט לקוח מן הכתב העתי [=עיתון] 'הצבי' שהוליך לאור [=הוציא לאור] וערך אליעזר בן יהודה.

ועכשיו יאבד

ימים אחדים, לקראת כתיבתו של מדור זה, היה ראשי עסוק בעכשיו, והנה אתמול, בשל בדיקה שעברתי בשלום, הורדמתי ל־40 דקות. 40 דקות שאין בהן, או לא היתה בהן, ולו נימה ולו סדק ולו צוהר לתחושה של עכשיו. את מבקשת מהרופא לא לגמרי להירדם – כדי לעקוב אחר הבדיקה, הרופא משיב […]

תות בטעם מנגו

מדוע זה מקבלות הכלניות כאלה יחסי ציבור? כלומר מדוע הכלניות ולא הפרגים, היפים בעיני פי כמה וכמה? מדוע לא החרציות? אולי זה קשור לכך שכלניות הן מין מוגן בעוד הפרגים אינם? סו ווט!? אותו דבר עם פריחת הדובדבן – תיירים מכל העולם מגיעים בעקבותיו ליפן; למה שלא נקיים כאן את […]

יש חיים וכו'

אני נולדתי במאדים, כך שאין שאלה האם יש חיים וכו', ועל כן גם יש לי רגישות מיוחדת אליו. אני למשל ערה לכך שבספרות, וזה נכתב בכל פעם מחדש, דברים קורים בחודש מארס: אולי זה בגלל הפשרת השלגים והאביב שממשמש ובא שמסמן התחלות חדשות. אולי זה בשל סיבות אחרות. – – […]

דיוקן עצמי עם אריה

צילום: יהושע יוסף א כשהיית ילדה אימא קלעה לראשך זֵר מפרחי שמש שצמחו בגינה המשותפת. את בכית, בשמלת חג ונעלי לַכָּה מבריקות בכית, ככה, כשכתר הפרחים מונח על ראשך. היום אינך זוכרת מדוע בכית. אולי כי כל החגיגיות הזאת הייתה זרה בנוף העגום של השיכונים. שנים לאחר מכן כשתראי בחלון […]

חובת הלבבות

יש אנשים שהולכים ומותירים אחריהם בהליכתם שובל של עלי שלכת. וזה קושר את נפש האדם בנפש העצים. יש מקומות בהם השמש לא שוקעת לגמרי, מצב של זריחה מתמשכת. ונפש האדם נקשרת באור. ויש שעות שהנפש נקשרת, ללא סיבה.

הַמְרָאָה

שיחה בין אישה לבבואה על דברים שנמנעים לדבר עליהם בקול. [לילה, חדר, ראי] הַמְרָאָה I (דיוקן עצמי מול המראה), 2015. הבבואה [מביטה באימה]: תסתכלי על היד שלך, לא יאומן! היד שלך, היא, היא כנף! האישה מביטה בידה השמאלית שהפכה לכנף, מרימה אותה מעלה – מטה, ושוב מעלה – מטה , […]

לא לכאן ולא לשם

נושא החודש באנטייטלד הוא הימנעות. אני מעדיפה לשאול שאלות ואז להבין ואז לבחור. אני גם אוהבת שבוחרים בי. את לא לכאן ולא לשם הכנתי במיוחד למדור הפעם, ואת מה איך לאן?, מכאן ובואי – הכנתי לפני שלוש שנים. (אמרתי שאני מעדיפה לבחור, אבל כשזה קשה לי – אני מעדיפה הכל מאשר […]

לצעֵר פנים

פעם כתבתי – עכשיו זה זמן טוב לצער פנים. התכוונתי לכתוב לצייר. טעות בהקלדה שהחליפה י ב – ע יצרה משפט עם משמעות אחרת. ניסיתי להבין למה הקלדתי מה שכתבתי, האם זו רק טעות או הכוונה למשהו אחר. בציור פנים אפשר לבנות את זוויות השפתיים, לשרטט את קו העיניים הנמשך […]

הנשיקה (ומשהו אחד על קסם)

מונק צייר עשרות פעמים את הנשיקה. בכל פעם קירות החדר נעים תחת אותה פעילות טקטונית של משיכת מכחול המרעידה ווילון, חושפת טפח מואר מצלע רחוב. המיטה ריקה, ברוש יתום, נאהבים מחובקים. לפעמים הם בבגדיהם ויש שעוטים הם את מערומיהם. רק הפנים נבלעות האחד בתוך השנייה, מעשה כשפים של אהבה. כמו […]

את כילי קורן

מחשבות על קסם

מחשבות על קסם מאיצות את התפוגגותו. גם במחשבה הוא מופיע באופן בלתי צפוי ולא מתנהג כאיורו של הגיג. וותיקי תעשיית הקסמים—הארנב הלבן, היונה, המטפחת והמסור—צפויים ותמיד מספקים את הסחורה ללקוחות הז'אנר. כפיות ושעונים – קסמים אינטראקטיביים למיטיבי לכת. לא אקט מקסים ולוקה בחוסר משמעותי של פיגמנט הקסם. איזה צורה יש […]