השראה

כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.

בדרך לאיבוד

בשנת תרנ"ח (1898), בימים של תחיית השפה העברית, שימשה המילה 'השלמה' במובן של 'שלמות'; והנה ציטוט שמדגים את התופעה: "סופרים, אשר אם ענקים וגאונים אינם, הנה בכל אופן נרגשים [=מורגשים] בכתיבתם טוּב טעם והשלמה [=שלמות] במידה פחות או יותר מרובה". הציטוט לקוח מן הכתב העתי [=עיתון] 'הצבי' שהוליך לאור [=הוציא לאור] וערך אליעזר בן יהודה.

ועכשיו יאבד

ימים אחדים, לקראת כתיבתו של מדור זה, היה ראשי עסוק בעכשיו, והנה אתמול, בשל בדיקה שעברתי בשלום, הורדמתי ל־40 דקות. 40 דקות שאין בהן, או לא היתה בהן, ולו נימה ולו סדק ולו צוהר לתחושה של עכשיו. את מבקשת מהרופא לא לגמרי להירדם – כדי לעקוב אחר הבדיקה, הרופא משיב […]

תות בטעם מנגו

מדוע זה מקבלות הכלניות כאלה יחסי ציבור? כלומר מדוע הכלניות ולא הפרגים, היפים בעיני פי כמה וכמה? מדוע לא החרציות? אולי זה קשור לכך שכלניות הן מין מוגן בעוד הפרגים אינם? סו ווט!? אותו דבר עם פריחת הדובדבן – תיירים מכל העולם מגיעים בעקבותיו ליפן; למה שלא נקיים כאן את […]

יש חיים וכו'

אני נולדתי במאדים, כך שאין שאלה האם יש חיים וכו', ועל כן גם יש לי רגישות מיוחדת אליו. אני למשל ערה לכך שבספרות, וזה נכתב בכל פעם מחדש, דברים קורים בחודש מארס: אולי זה בגלל הפשרת השלגים והאביב שממשמש ובא שמסמן התחלות חדשות. אולי זה בשל סיבות אחרות. – – […]

דיוקן עצמי עם אריה

צילום: יהושע יוסף א כשהיית ילדה אימא קלעה לראשך זֵר מפרחי שמש שצמחו בגינה המשותפת. את בכית, בשמלת חג ונעלי לַכָּה מבריקות בכית, ככה, כשכתר הפרחים מונח על ראשך. היום אינך זוכרת מדוע בכית. אולי כי כל החגיגיות הזאת הייתה זרה בנוף העגום של השיכונים. שנים לאחר מכן כשתראי בחלון […]

חובת הלבבות

יש אנשים שהולכים ומותירים אחריהם בהליכתם שובל של עלי שלכת. וזה קושר את נפש האדם בנפש העצים. יש מקומות בהם השמש לא שוקעת לגמרי, מצב של זריחה מתמשכת. ונפש האדם נקשרת באור. ויש שעות שהנפש נקשרת, ללא סיבה.

הַמְרָאָה

שיחה בין אישה לבבואה על דברים שנמנעים לדבר עליהם בקול. [לילה, חדר, ראי] הַמְרָאָה I (דיוקן עצמי מול המראה), 2015. הבבואה [מביטה באימה]: תסתכלי על היד שלך, לא יאומן! היד שלך, היא, היא כנף! האישה מביטה בידה השמאלית שהפכה לכנף, מרימה אותה מעלה – מטה, ושוב מעלה – מטה , […]

לא לכאן ולא לשם

נושא החודש באנטייטלד הוא הימנעות. אני מעדיפה לשאול שאלות ואז להבין ואז לבחור. אני גם אוהבת שבוחרים בי. את לא לכאן ולא לשם הכנתי במיוחד למדור הפעם, ואת מה איך לאן?, מכאן ובואי – הכנתי לפני שלוש שנים. (אמרתי שאני מעדיפה לבחור, אבל כשזה קשה לי – אני מעדיפה הכל מאשר […]

לצעֵר פנים

פעם כתבתי – עכשיו זה זמן טוב לצער פנים. התכוונתי לכתוב לצייר. טעות בהקלדה שהחליפה י ב – ע יצרה משפט עם משמעות אחרת. ניסיתי להבין למה הקלדתי מה שכתבתי, האם זו רק טעות או הכוונה למשהו אחר. בציור פנים אפשר לבנות את זוויות השפתיים, לשרטט את קו העיניים הנמשך […]

הנשיקה (ומשהו אחד על קסם)

מונק צייר עשרות פעמים את הנשיקה. בכל פעם קירות החדר נעים תחת אותה פעילות טקטונית של משיכת מכחול המרעידה ווילון, חושפת טפח מואר מצלע רחוב. המיטה ריקה, ברוש יתום, נאהבים מחובקים. לפעמים הם בבגדיהם ויש שעוטים הם את מערומיהם. רק הפנים נבלעות האחד בתוך השנייה, מעשה כשפים של אהבה. כמו […]

את כילי קורן

מחשבות על קסם

מחשבות על קסם מאיצות את התפוגגותו. גם במחשבה הוא מופיע באופן בלתי צפוי ולא מתנהג כאיורו של הגיג. וותיקי תעשיית הקסמים—הארנב הלבן, היונה, המטפחת והמסור—צפויים ותמיד מספקים את הסחורה ללקוחות הז'אנר. כפיות ושעונים – קסמים אינטראקטיביים למיטיבי לכת. לא אקט מקסים ולוקה בחוסר משמעותי של פיגמנט הקסם. איזה צורה יש […]

אבּרקדבּרה

למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם. האם תדעו מהו הכישוף שמסתתר מאחורי השורה הזו? בתלמוד הבבלי, במסכת מנחות, העוסקת, בין השאר, בהלכות ספר תורה, מופיע הדין בנוגע לאורך כתיבת השורות בספר תורה: הדין קובע ששורה לא תעבור 30 סימני דפוס. זה – למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם – עשרה סימנים במילה האחת, כפול שלוש שווה […]

כוכבים הם זיכרונות רחוקים

מישהו אמר לי פעם שכוכבים הם זיכרונות רחוקים. אתמול בלילה הלְבָנָה האדימה. ליקוי ירח הוביל לליקוי זיכרונות- צל כבד של רגשות הבעיר הכול (כמו יד הנרתעת קְפוּצָה ממגע במעקה ברזל רותח). אנשים, שלא כמו כוכבים, אינם נותרים לנצח, ואני לא יודעת להסביר למה זה קורה דווקא בקיץ. באחד מימי שישי […]

פאר, אור ורגעים חולפים

השבוע, בזמן שציירתי מול טבע דומם, מצאתי רגעים קטנים של פאר, נחבאים, שהסתתרו בתכול הכוס שציירתי. אור שנהבי נח על שפתות הכוס, ליטף בתנועה מעגלית של קדושה את החרס, בהתרסה כנגד הפְּנִים המוצל. האור הזה נגע – לא נגע, רפרף, כמו ידו המרחפת של מארה מעל שפת האמבט. נזכרתי במשפט […]

מול ציור דיוקן

לפני כמה ימים בקרתי בתערוכת ציורים של הצייר ליאוניד בלקלב. מול אחד מציורי הדיוקן כתבתי לעצמי: בחדר האמצעי, מתחת לזכוכית, מונחים להם ארבעה רישומי דיוקן. הרישום השני מצד ימין מושך את מבטי ואני מרותקת אליו דקות ארוכות, אל התיאור הרך של ארובות העיניים, אל העפעף הכבד המתואר בקווי פחם דקים, […]