שחור וחום

לצד השיער והעיניים החומות, וסוג הדם וכל זה – חשוב שתדעו שאני חושבת מדברת וכותבת באנאפסט [מתוך שירת הפייסבוק. מורן שוב 27.9.12] … פירושונים: אנאפסט – משקל בשירה. למשל אצל אהובי אלתרמן: "והרוח תקום ובטיסת נדנדות / יעברו הברקים מעליך" ואתם חושבים שזה עזר לי במשהו הווידוי הזה? איפה?! כתבתי […]

הדף הלבן

מרחב אינסופי של אפשרויות פתוחות. מפחיד, מרגש, מאיים ומפתה כאחד. ניצב לו בדממה, בשקט, הזמנה פתוחה. היד מושטת אל הריק, אל הכלום, אל הפוטנציאל בלבד. מהותו של רעיון, של הגשמה. לבן בוהק ומסנוור מחכה להתמלא. שיכתבו עליו, שיציירו עליו, שימלאו אותו עד אפס מקום. יריעת פתיחה. ומנגד היוצר. מרוגש, מהוסס, […]

ניתן לה לרוח לבוא

1. רוח. לא רואים אותה. ואני לא מדברת על רוחות רפאים. אני מדברת, למשל, על הרוח בעלים, על סופות החול, על נדנדות מתנועעות, על כבסים מתנופפים. את תנועתם של אלה ברוח, לא אותה, אנחנו רואים. זה אולי כמו שלא רואים רגשות, רואים מעשים.  כשאלתרמן כותב: "הנה העצים במלמול עליהם. הנה האוויר […]

היצירה האמיתית

מהיום הראשון אנחנו מודדים יצירתיות ביכולת המקורית והמיוחדת שלנו להתבטא. לצייר, לכתוב, לפסל, להמציא. אנחנו מודדים ושופטים את עצמנו, ובטח אחרים, במידת ההצלחה שלהם להוציא החוצה ולבטא את הרעיון בצורה גשמית. אנחנו נקשיב לשיר יפה, נתפעל מהמילים והדימויים, מהחריזה ומההקשרים. אנחנו נתבונן ביצירת אומנות ונתפעל משילובי הצבעים, מהקומפוזיציה, ממשיכות המכחול […]

חומש עם מפרשים

מלים אחדות על השפה הארנבונית, כפי שניתן ללמוד מהאטימולוגיה לשמו של חוּמָש, מגיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ" מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שאני דוברת בשפת הארנבונים. חבריי הארנבונים, גיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ", הם שלימדו אותי את השפה. החודש אנחנו חוגגים באנטייטלד חמש שנות פעילות, ובחרתי ללמד את חבריי לאנטייטלד ואת חבריי […]

אנטוניו ומריה

לפני שנה חייתי באירופה. אנטוני, השותף שלי, היה מכין לנו כל ערב אוכל איטלקי מנאפולי ומתבטל המון. בימים שהיו גלים הוא היה משכים קום ולוקח מטרו לחוף של ברצלונטה, חוזר מהר הביתה ומכלה את שאר היום שרוע על הספה. כשמריה, בת הזוג של אנטוניו, היתה חוזרת מלימודי האדריכלות, בדיוק בזמן […]

הדרך האחרת

דרכים רבות יש בעולם להגדיר עיצוב. כל אחת והשקפת העולם שהיא מייצגת. כל אחת נותנת תפקיד ומשמעות למעצב, ליצירה, לתהליך ולתוצאה. בין השאר שמעתי הסברים  כגון: להפוך רעיון לצורה. כשאסתטיקה פוגשת מטרה. שפה אוניברסלית. הבעה עצמית המשרתת קולקטיב. מדע ואומנות משולבים יחדיו. כל דבר. עיצוב זה מסע. הוא מתחיל ברגע […]

את ענת קציר

‫מחשבות מאוחרות על תערוכות סוף השנה‬

הקיץ הזה היה קיץ של ייאוש אינסופי. הוא גרם לי להיזכר בערגה בקיץ 2011. קיץ של תקווה גדולה. דפני ליף, עורכת וידאו צעירה, הקימה אוהל בשד' רוטשילד בתל אביב במחאה על מחירי הדיור ובכך סימנה את תחילתה של המחאה החברתית המשמעותית ביותר שידעה מדינת ישראל מעודה. תוך ימים ספורים נהרו […]

חיים בסרט

לפני כמה חודשים צפיתי בכתבה על ארגון איסלאמיסטי קיצוני בשם דאע"ש. לא ידעתי עליהם יותר מדי אז, אבל הבנתי שמדובר בארגון של ג׳יהאדיסטים פאנטים שהולך וצובר תאוצה לא ממש רחוק מכאן. בכתבה פורסם הדו״ח השנתי שהוציא הארגון, ובו ממש כמו בדו״ח שנתי של כל חברה גדולה המעידה על הישגיה ורווחיה, […]


הטור הראשון שלי

כל אחד זוכר את הפעם הראשונה שהוא למד לרכוב על אופניים. שלי לא היתה שונה במיוחד, מלבד כך שבחרתי בטעות לפנות לכיוון הירידה. ההתרגשות והשמחה התחלפו חיש מהר לשיתוק וחרדה. לופת את הכידון בבעתה, זכורה לי אוושת הרוח החזקה באוזני, מעמעמת את זעקות מאחורי (משהו לגבי הברקסים). שניות ספורות אח״כ […]

אֵין לזה סוף

לערב אחד, לקראת בחירות 2006, כיסיתי את קירות הבניינים ושמי הערב של שכונת נגה ביפו בהקרנות ענק של פתקי בחירות מחאתיים. ההקרנות, בגודל של שלטי חוצות או כדגלים, הפגינו לראווה את הפער בין משמעותה של מילה וכוחה להצביע על תופעה קיימת במציאות לבין השימוש הלוגואיסטי-פלסטי-שיווקי-צלופני שנעשה בה בכזאת קלות. כאלה […]

את נעמי גרשטיין

לא לצלם בבקשה

״אל תצלמי אותי״ אני שומעת בשנה האחרונה, מבתי בת השש בכל נסיון לכוון אליה עדשה. שנה שהעניין הזה עולה שוב שוב, ממה נובעת התביעה הזו ״לא לצלם״ ואיך להתייחס אליה? ילדים היום נולדים להורים שלכל אחד מהם יש בצמוד אליו בכל רגע, מכשיר מצלם ומסריט, ובדרך כלל גם אמצעי הפצה […]

סוף שבוע עם אמא

"מה דעתך על השם ווֶלווַלה לבן? הפירוש של זה זה זאב, אפשר זאב, על שם דוד של אמא שלי. מהצד של שֶרשֶבסקי. גם שרשבסקי זה שם מאוד יפה, מה דעתך על שרשבסקי? אף פעם לא הבנתי מה המשמעות של השם הזה, יש וַרשבסקי, שזה אומר "יליד וורשה", אבל אין מקום […]

שני זיכרונות ילדות סגולים

  סימן היוד אני עדיין זוכרת את סימן היוד בצורת פרצוף מחייך שהגננת הייתה מציירת על גב כף יָדִי הימנית בכל פעם שהייתי נופלת ונפצעת. לזיכרון הזה יש ריח של דם וחול מעורבבים אחד בשני, יחד עם טעמן המלוח של הדמעות הנבלעות בתוך הפה, וגם את זיכרון המגע המפתיע של […]

דשא, כל שלישי וחמישי

כל שלישי וחמישי אני קוצצת דשא ברחבי העיר, ככה אני רגילה. מה לעשות, גדלתי במושב, וכשיש לכם חצר אבא מבקש שתטאטאי את המדרכה, ואמא מבקשת שתעזרי לה לנקש עשבים בגינה. לקצוץ דשא תמיד התנדבתי. בעיר זה לא קורה. להשקות את העצים בככר למטה? לטאטא את הכניסה לבניין? למה אני? בעיר […]

אמנות או שירות

ברובד הגלוי, כשאדם הולך למופע מחול, שיעור קבלה או טיפול שיניים, הוא הולך כדי לקבל משהו – הנאה, ידע, הקלה בכאב. ברובד העמוק יותר, בדרך כלל באופן לא מודע, הוא הולך לכל אלה כי הוא מרגיש שראוי שיהיו בעולם ריקוד, לימוד וריפוי. למעשה, כל אחד מאתנו הוא ספונסר שמסתובב בעולם […]