רעדתי רועדת וארעד

עבר. רק לאחר שסגרו את המקרופון, ונגמרה הבחינה, הבחנתי שאמות הידיים שלי (המונחות על השולחן משני צידי עמוד הטקסט שנמסר לי להקראה) רועדות. זה היה אולפן ההקלטות של גל"צ. זה היה מבחן הקול שלי. זה היה בכיתה יב' לפני הצבא. האיש עם האוזניות באולפן ממול כבר אמר תודה, אבל נשארתי לשבת […]

ליבי ליבו ליבם

פרח לב הזהב נמצא בכל מקום אם רק נמצא. כשאתה מוצא אותו – אתה מוצא שמצאת את מבוקשך (פתגם חכם שהמצאתי זה עתה) כשדבר-מה לוכד אותך, אתה בעצם נמשך למה שאתה מבין שהוא לב ליבו של הדבר – ואז בכל מאודך אתה מתכוונן אליו וחווה עצמך נמשך ומתמגנט אליו – […]

על ה"פייטה" שפתקים נושאים בתוכם

לאה גולדברג כתבה בספרה [מכתבים מנסיעה מדומה], שהיא נוטה לחשוב כי חלק מזה שאנו נוהגים לקרוא בשם: "לב" מצוי בחוטמה. יכולה אני להישבע כי ליבי כולו מצוי באצבעותיי, שכן דברים שכתבתי על פתקים יכולים לעורר בי רגשות שונים, להוביל אותי הרחק אל מחוזות בלתי נודעים. *** יש בפעולת הכתיבה על […]

פיסת מציאות

פתקים זו תקשורת חשובה לי. אני אוהבת להשאיר פתקים, אני אוהבת לקבל/למצוא פתקים שהשאירו לי (לפעמים מוצאת גם פתקים שלא נועדו עבורי). אלו הודעות קטנות, שמציינות דבר מה בנקודת זמן בה אני הייתי פה והנמען היה שם, ובסופו של דבר הפתק הוא מימד פיזי המחבר בין שנינו. מעין הרחבה של "אני".

איומה כנדגלות

כמה גדול יכול פתק להיות? מתי הוא גדול מלהיחשב או להיקרא "פתק"? אני לא מתעקשת למצוא לזה תשובה. לפעמים אלה בכלל לא שאלות חשובות. לעגנון יש סיפור שלאחרונה קראתי שוב ונזכרתי כמה אהבתי שאמא הקריאה לי אותו כשהייתי ילדה. "מעשה העז", סיפור מרנין ונורא. על עז שעושה בכל פעם קפיצת […]

הפעם לא, כמעט

לאחרונה שינו את נתיב הנחיתה של המטוסים. הם חולפים כעת כל כך קרוב מעליי, עד שנדמה שאפשר לגעת בהם. באחת מהפעמים בהם הושטתי יָדִי למעלה, הזדחל אל קצות אצבעותיי פחד גבהים ואגרופי הקמוץ נפתח, שחרר מאחיזתו נדרים שנדרתי תחת שמיים מכחילים. מסוחררת מהגובה כרעתי על רצפת המדרכה כשיָדִי עדיין מורמת. […]

הרגע הנבחר עם הפסגה הקטוּמה

פעם, מצאתי את הר סט.ויקטואר זרוק על המדרכה ברחוב. גוש סלע בגובה אלף מאה ואחד עשר מטרים, נסחף במי הגשמים. 47 על 53 ס"מ של רגבי אדמה צבועים באקוורל כחול, עץ האורן שצמרתו נוגעת – לא נוגעת בפסגה, אוויר הרים לבן. הרמתי את ההר, ניקיתי אותו מהבוץ והענפים שדבקו בו, ניגבתי […]

עיצוב לסוף העולם

את הרעיון הבא שמעתי בפודקאסט המצויין Radiolab. בשנות המלחמה הקרה, בזמן שטילים נושאים פצצות גרעיניות כוונו מכל צד של מסך הברזל אל עבר הצד השני, היה נהוג שאת נשיא ארה"ב מלווה עוזר עם תיק ג'יימס בונד אזוק לפרק כף ידו. התיק היה מכונה "the football" ובתוכו היו הקודים הסודיים (שכונו […]

חולצה נבחרת

לפני שנים אחדות היה לי תחביב: נהגתי לצלם חברי קבוצות שלקחתי בהן חלק, לובשים כולם את אחת החולצות האהובות עלי, ולהעניק לחבריי במתנה תמונה קבוצתית עם חולצה נבחרת. סיפרתי על זה בזמנו בהרחבה במגזין ZOOZ. אתם מזומנים לצפות (עמ' 43-42): http://thirdissue.zoozmag.com/ לפניכם, כאן, שלוש נבחרות כאלה: 1. החיים הטובים. סימפוזיון […]

הבלדה על פולי

היא שוטטה ברחובות | עיניים עצובות | בוכה בלילות | מקיאה בנסיעות | לא מבינה עברית | אוכלת מהרצפה ומשתינה במסדרונות | אמרו שישתפר כשתתבגר | קראנו לה פולי

בור

לפני כשבועיים ארגנתי הרצאה על זנות וזונות בקרית המלאכה.[*] (כלומר ההרצאה היתה בקרית המלאכה אבל גם על הזנות בקרית המלאכה) נוסח המודעה שתליתי לקראת האירוע היה בוטה:  זונות! פעילות הזנות בלילות מהווה מטרד בקרית המלאכה. האמצעים בהם נקטה הנהלת הקריה בשיתוף עם העיריה והמשטרה לא ממש עוזרים. גלעד בן זאב […]

מילים

מילים מתעופפות. ברווח בין המחשבה לרגשות. נפלטות, כואבות, משחררות, פורצות דרך, סדק, חרך כואב בין הלבבות. מילים מתפוצצות. הר געש של תחושות ואותיות, דף לכל עבר, מתרסק על קרקע הבריות. נמסות, נעלמות, נשטפות בזרם הדקות והשניות. מילים דוקרות. רכות, חדות ונוקבות, אמת קרה או שקר הנפשות. מראה, מפה – הדרכים […]

שחור וחום

לצד השיער והעיניים החומות, וסוג הדם וכל זה – חשוב שתדעו שאני חושבת מדברת וכותבת באנאפסט [מתוך שירת הפייסבוק. מורן שוב 27.9.12] … פירושונים: אנאפסט – משקל בשירה. למשל אצל אהובי אלתרמן: "והרוח תקום ובטיסת נדנדות / יעברו הברקים מעליך" ואתם חושבים שזה עזר לי במשהו הווידוי הזה? איפה?! כתבתי […]

הדף הלבן

מרחב אינסופי של אפשרויות פתוחות. מפחיד, מרגש, מאיים ומפתה כאחד. ניצב לו בדממה, בשקט, הזמנה פתוחה. היד מושטת אל הריק, אל הכלום, אל הפוטנציאל בלבד. מהותו של רעיון, של הגשמה. לבן בוהק ומסנוור מחכה להתמלא. שיכתבו עליו, שיציירו עליו, שימלאו אותו עד אפס מקום. יריעת פתיחה. ומנגד היוצר. מרוגש, מהוסס, […]

ניתן לה לרוח לבוא

1. רוח. לא רואים אותה. ואני לא מדברת על רוחות רפאים. אני מדברת, למשל, על הרוח בעלים, על סופות החול, על נדנדות מתנועעות, על כבסים מתנופפים. את תנועתם של אלה ברוח, לא אותה, אנחנו רואים. זה אולי כמו שלא רואים רגשות, רואים מעשים.  כשאלתרמן כותב: "הנה העצים במלמול עליהם. הנה האוויר […]

היצירה האמיתית

מהיום הראשון אנחנו מודדים יצירתיות ביכולת המקורית והמיוחדת שלנו להתבטא. לצייר, לכתוב, לפסל, להמציא. אנחנו מודדים ושופטים את עצמנו, ובטח אחרים, במידת ההצלחה שלהם להוציא החוצה ולבטא את הרעיון בצורה גשמית. אנחנו נקשיב לשיר יפה, נתפעל מהמילים והדימויים, מהחריזה ומההקשרים. אנחנו נתבונן ביצירת אומנות ונתפעל משילובי הצבעים, מהקומפוזיציה, ממשיכות המכחול […]