אחד הדברים שתמיד היו קסומים בעיני בליצור בגדים הוא נוכחות ידי האדם. מכונות יכולות לייצר מיליארד פריטים וחפצים, אבל בשביל ליצור בגדים, חייבים ידיים עמלות. אם זו תופרת אחת באיטליה, או עשרות פועלות ופועלים שתופרות בישראל או בסין או בתורכיה.
אין מכונה שיודעת לחבר בעצמה שרוול לכתף של חולצה. אין מכונה שיודעת ליצור לפי אלגוריתמים גזרות כך שיתאימו בדיוק לגוף שלנו, שהוא כולו קימורים ושקעים וגבעות. צריך עיניים. ידיים מנוסות. לימודים ארוכים של תורה …
פורים. החג האהוב עלי. מעולם לא קרה שלא התחפשתי, וכל שנה אני מעסיקה את עצמי במחשבה הזאת פחות או יותר מאוגוסט.
זה צפוי מצידי לומר שאני אוהבת את פורים? נו טוב. תאלצו לסלוח לי כי זה כזה חג של קלישאות ממילא:
קלישאה מספר אחת: גשם
הזכרון החזק הראשון שיש לי על פורים הוא פורים ההוא של 91, באותו בוקר הוכרז שמלחמת המפרץ נגמרה, אני התחפשתי לשטן די כעור אך חינני (לדברי אמא), ואבא שלי צילם אותי …
אני לא חובבת חורף. יותר משאני לא מחבבת את החורף אני בעיקר לא אוהבת שקר לי. כל שנה כשמגיע החורף אני מושכת ככל האפשר את הקבלה שלו. אני יודעת שבארץ תמיד אומרים שזה בכלל לא חורף, אבל מבחינתי יחד איתו מגיע שעון החורף המדכדך והחושך המוקדם, ולא נעים להיות בלילה בחוץ. ההכחשה הזו נמצאת בעיקר אצלי בארון. עמוק לתוך חודש ינואר ומרבית הארון שלי עדין מלא בחצאיות קצרות, שמלות קלילות, סנדלים וצעיפים שקופים.
לא …
הקשר בין אמנות ועיצוב אופנה דיבר אלי מהשניה הראשונה שאחזתי מספרי בד. כמעצבת אופנה שתמיד נדמה לה שאופנה זה דבר נפלא אבל גם קצת שטחי, נקודת המפגש בין גוף-בגד-פסל הפך לחיבור מסקרן שמעסיק אותי מאוד.
במקור, באמנות הקלאסית גוף האדם היה תמיד המרכז. בעירום, עם בגדים, בתנוחות שונות. החפצים של האדם לעומת זאת, תמיד היו בשוליים.
האמנות המודרנית הפכה את היוצרות. החפץ הפך למרכז הפיסול, ואילו האדם עצמו נותר בלתי נראה. בעשורים האחרונים של האמנות …
הרימו את העיניים, משמאל לשורת הכתובת הקדשנו לכבוד החג את הפאביקון של אנטייטלד וצבענו רימון בסגול (הרימון טרי טרי מיובא מפונט הדסה). ראש השנה הוא חג עם הרבה סמסים קבוצתיים, תיוגים בפייסבוק, שנות טובות במייל, אפליקציות מברכות. אנטייטלד מאחל לכם שנה טובה בעדינות ושומר כוחות ליום כיפור. שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום.
ווי אר הונרד: אנטייטלד במוסף החג של "גלריה". אנטייטלד בתגובה: דברינו הוצאו מהקשרם :)
Tree Porn – הכניסה לסוטי עצים בלבד.
רונית מירסקי, חברת אנטייטלד, מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד הראשונה שלה בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9, ליד גן העיר). הפתיחה כבר היתה, אבל התערוכה ממשיכה עד ה־12.9. בהמוניכם.
ולפעמים, כל מה שצריך זה קצת שקט. ודומיין טוב.
