אברהם קורנפלד

בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר והחוג לצילום במכללת הדסה ירושלים.
ב־2009 הקים את מגזין אנטייטלד יחד עם טליה זליגמן.
ב־2011 הקים את חברת הגופנים אאא.
מתכנת אתרים לרוב, מצלם לפעמים ומעצב לעיתים.
מלמד בשנקר, שוחה בים כל בוקר יחד עם כל הסבים והסבתות וחולם על חופשה ארוכה.
חי בין עונות מעבר ותמיד רודף אחרי משהו. או שהמשהו רודף אותי. מסוגל להעיף עפיפונים בים למשך שעות, אבל לא עושה את זה.

49 רשומות מאת אברהם קורנפלד

שאריות של תאים שחורים

כל התורה על רגל אחת אמר רבי טרפון בזמן הקידוש כי אין מרבין בשעת תענית וכולנו מסובין בבית מדרש של מעלה ובעולם הזה מי שנולד בשבת יש לו חלק בעולם הבא וכל מי שיבקר באוהלה של תורה ביום חול צריך לומר בזמן שחרית תם ונשלם שבח לבורא עולם והרי מלך […]

ארחו אותי בליל־הסדר שלכם

דרוש בית נינוח עם אוירה קלילה ואנשים שמחים מומלץ שהבית יהיה מואר בתאורה חמימה. עדיף לא תאורת פלורסנט (אפשר פשוט לכבות אותה ולפזר נרות דולקים בפינות נבחרות בבית). פרחים ועציצים זה תמיד טוב ומוסיף חיוניות. אם יש לכם בעלי חיים קטנים וחמודים (עד גודל פודל) זה בהחלט יכול להוסיף לכם נקודות. גם ילד קטן פה ושם זה סבבה, אבל לעומת זאת חמולות של ילדים קטנים מתרוצצים בין הרגליים זה יותר מידי. אני עדיין לא שם. פחות חשובה לי רמת ההשקעה באוכל, אבל ינתן יתרון לבית המגיש אוכל צמחוני או אורגני או בריא באופן כללי.

מתלת־ממד לדו־ממד ובחזרה

יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך...

אאא

עיצוב זה מקצוע מלחיץ, וכדי לאזן ‒ אני מנסה להכניס קצת יותר זן לחיים שלי. לכן מצאתי עיסוק מרגיע לזמני הפנוי ‒ עיצוב גופנים. קראו לי משוגע, אבל יש מעט עיסוקים שמרגיעים אותי כמו העיסוק בעיצוב אותיות (ערבוב טחינה ומיון עדשים מחזיקים יחד במקום השני). בחלוף השנים עיצבתי המון מערכות […]

עבודה פיסית

לא מזמן חגגתי לפיסי שלי שש שנים – גיל מופלג בשביל מחשב בימינו. בדיוק למחרת יום ההולדת החגיגי, הוא החל, בלי שום סיבה נראית לעין, להקפיץ חלונות של מצוקה ולהשמיע קולות של גסיסה. מיד חשדתי שמדובר בplanned obsolescence, אבל, אין ברירה – הגיע הזמן לקנות מחשב חדש.
"תקנה מק. עזוב אותך מפיסי. פיסי זה מעפאן. למה לא מק?" מנסים אנשי המק להחזיר אותי בתשובה. מספרים כמה שהמק שלהם מדהים ומושלם ומוכשר וחתיך, וגם אופה לחם קינמון משגע.