2019
מורן שוב

אמנית, אוצרת, קוראת, כותבת, עורכת ומוציאה לאור. מתבוננת בעולם, ממששת דימויים ומלים ומתמסרת למוסיקה. לפעמים מצטערת שלא מנגנת בכינור, או לפחות פעם אחת מנצחת על תזמורת, ופעם אחת לפחות שרה לייב, בלוז או רוק, ומרטיטה בקהל לבבות.

71 רשומות מאת מורן שוב

גרון-רגל-דום

עד לפני 20 שניות (וחמישה ימים) חשבתי שאכתוב על העניין הבא: אתם מכירים את האנשים שמזמינים מכם עבודה ואתם שואלים "למתי צריך את זה"?, והם אומרים: "לאתמול"? עם אנשים כאלה אני לא מתעסקת. אבל בבת אחת, לפני 40 שניות, שלוש שורות וחמישה ימים (חמישה ימים כי שבת היום, ובעוד שש […]

נהר מתחת לחלוני

כבר לא מעט שנים שאני מתעדת התרחשויות מתחת לחלון שלי. אותו חלון, אותה כיכר, ובמבט בכיוון הקבוע, גיליתי שהעולם הוא הנהר אליו אינני נכנסת פעמיים (הרקליטוס). עדשת המצלמה מקפידה לקלוט תמיד אותה רחבה אפורה ושני שולחנות שח ושש-בש, והשאר - לפי מה שמתרחש. וקורים דברים. גם כשנדמה שלא קורים. לא הכל תיאטרון או דרמה. לפעמים אלה סיפורים ממש עדינים.

פס של שקט

בלילה, לאורך תפר התקרה והקיר שהפריד בין החדרים שלנו, זרח פס אור דק, זהבי, שסימן כי מעבר לקיר יש אור בחדר של אחי. הבית שוקט ושומעים אופנוע מרחוק מאיץ, ממטרה אִם מסתובבת, צב פוסע בדשא מתחת לחלון, אוֹחַ קורא בפרדס ליד, ופס האור מעיד שאחי קורא במיטה. החושך הוא תיבת […]

סימון שבילים 2

אבל הכי אני אוהבת לעקוב אחר השבילים הנסתרים שחתרו בעצים ובענפים חיפושיות הקליפה. אלו בעצם מחילות שהחיפושית הנקבה מכרסמת מתחת לקליפה בשביל להטיל בה ביצים. החיפושית בוחרת לעצמה ענף בעץ חולה או מתייבש או מת, ומכרסמת בו את דרכה, בשביל מרכזי וכלפי מעַלָה, כדי שהנסורת המיותרת (זו שהחיפושית אינה אוכלת) […]

סימון שבילים 1

שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מכל הדימויים כולם. שבילים ודרכים כמראות בנוף וכדימויים בעיני רוחי. דרך, אני חושבת, היא הַדימוי הארכיטיפי, הַמטאפורה המרכזית לתפישת הקיום שלנו. דרך היא דימוי הקשור בזמן ובמרחב; ותפישת הקיום שלנו – שהיא ליניארית, אקזיסטנציאלית, התפתחותית – אוריינטטיבית לזמן ולמרחב בהם ולאורכם מתנהלים חיינו. חיינו […]

מנוף – גלגל ענק מעל העיר

מה עושה מרחב בעיר למקום? מדוע מגרש החנייה הישן של הבימה והיכל התרבות היה מגרש חנייה, וכעת, משהפך לכִּכַּר התרבות (זה השם הרשמי) אולי יהפוך למקום? זה כמובן נושא למאמר מקיף, אבל אני רוצה להציע כאן מחשבה אחת, ולאחריה לתאר פרויקט אמנותי שבו ניסיתי כאוצרת, לערב אחד, לייצר בשדרות הפוגשות […]

מִשְתלבוֹת, מתמיינוֹת (מכוניות)

מימיני, מן המערכת (לא במכונית, בחדר), מתנגנת כבר כמה ימים רצוף הסימפוניה Harold in Italie של הֶקטור בֶּרליוז, עם סולו ויולה של גֶ'ראר קוזֶה. ולמה אני מציינת את זה? כיוון שזו המוסיקה שלה עכשיו אני מקשיבה, ומרוב שהיא יפה היא עומדת להקשות עלי את הכתיבה. כי מרוב שאני מאוהבת בה, […]