מורן שוב

אמנית, אוצרת, קוראת, כותבת, עורכת ומוציאה לאור. מתבוננת בעולם, ממששת דימויים ומלים ומתמסרת למוסיקה. לפעמים מצטערת שלא מנגנת בכינור, או לפחות פעם אחת מנצחת על תזמורת, ופעם אחת לפחות שרה לייב, בלוז או רוק, ומרטיטה בקהל לבבות.

71 רשומות מאת מורן שוב

— אדם ברוך | קולות מן המחתרת. קשר עין, ידיעות אחרונות, 18.8.1979

מוסך הספורט

בעיתון "נֹגה היקרה", שהוצאנו לפני שנים אחדות בשכונה (נֹגה ביפו), היה לנו גם מדור ספורט. היינו מערכת שכללה אנשי תרבות, עורכים, עתונאים וצלמים מקצועיים – כולם, אז, תושבי השכונה. ואף-על-פי ש"נֹגה היקרה" היה מקומון שהודפס רק ב-1,500 עותקים, חולק בעיקר בתבות הדואר בשכונה והופץ חינם בקיוסקים המקיפים אותה, הוצאנו לאור […]

סאין לאי נארן, מארלי? עבודת בגרות בספרות

בכתה י' מנהל בית הספר הזמין אותי לחדרו, שאספר לו על עבודת הבגרות שהגשתי בספרות. כתבתי על האנשת הארנבונים בספר גבעת ווטרשיפ. השתגעתי עליהם. למדתי את השפה שלהם. הרגשתי שהם אחים שלי (אלה לא דברים שספרתי לו). "יפה", הוא אמר, "ומה תרצי להיות כשתהיי גדולה"? השאלה הזו, כבר אז, נראתה […]

ים המלח בחורף

שמים ירדו אל הים טיפות טיפות טיפות אין ספור אושר שאי אפשר בידיים לתפוס אושר אין לו שִׁעוּר ועוד בעניין אושר: אושר, כמוהו כנס, יש את האמונה בו, יש את הציפייה אליו, ולפעמים הוא נגלה. כך נגלה לי יופי, אותו יום בים המלח. דקות אחדות אחר-כך צילמתי את התמונה. גשם […]

פועלים, מחאה: חיים, חרות, טרור, אש, להבה, אהבה

תחשבו על תנועת הלהבה. כמה היא דקה ואינטימית ויפה. וכל כמה שהיא מהפנטת ועוצמתית – כי ממצה את מנעד תנועת הלהבה – כך היא נותרת עדינה. הלאה משם היא כבר אינה דקה. הלאה משם היא אש גדולה.

כיכר ציבורית, כיכר לחם וסולידריות

כשכיכר העיר ריקה מציבור היא אינה מקום אלא רחבה, מרחב. היא נעשית למקום כאשר הציבור מתכנס בה ומקיים בה פעולה-אתיקה משותפות. המילה כיכר מצביעה על משהו עגול. אבל עגול זו רק הצורה. הצורה העגולה מאפשרת לציבור להתכנס סביב עניין משותף ולחלוק בו באופן סולידרי. גם כיכר לחם (שנאפתה בימי קדם […]

סוכה, הכנסת אורחים ושלום

על הסמל ההסטורי-מקראי של סוכת שלום   אפוסים הירואיים, פסלי גיבורים, שערי ניצחון ומונומנטים המפארים כיכרות – מלמדים על התרבויות שיצרו והציבו אותם – שניצחון במלחמה, עבורן, הוא ערך עליון. וכשניצחון הופך לאידיאל, זה כמעט טבעי (לא עלינו) לצאת למלחמות. אבל כשהשלום הוא משאת הנפש – הערכים הם כמובן אחרים: […]

הטרמינל הישראלי הראשון

את הטרמינל הזה רואים היטב מן המטוס. וכאן, היטב, בתצלום מן האוויר. והיטב רואים שצורתו כצורת כּף רגל: מדובר באתר התכנסות שְבָּנו בני ישראל בהיכנסם מֵעֵבֶר הירדן, דרך ואדיות הרי גלעד ודרך מעבר יבוק וגשר אדם (דאמיה), אל הארץ המובטחת. כאן, באזור של נחלת מנשה, בנו הישראלים את אתרי הכינוס […]

שתים-עשרה שנים, פעמיים ויותר

שתים-עשרה שנים הקדיש רבי עקיבא ללימודים בבית מדרש עד שביקש לשוב הביתה לרחל, לראשונה. שהיה רבי עקיבא רועה צאן אביה של רחל ולא עסק בתורה, ואמרה לו רחל: "אתקדש לך עקיבא. צא ולמד". וכעבור שתים-עשרה שנים, בדרכו הביתה בחברת שנים-עשר אלף תלמידיו, שמע את רחל אומרת (ולא ראתה ששומע): "לוּ […]

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על דברים

בעברית, המילה דָּבָר (ברבים: דְּבָרִים) היא אולי המילה הקרובה ביותר להצביע על משהו בעולם (מעשה או חפץ) מבלי להיות קונקרטי. תקראו טקסט רגיל כלשהו,  או תקשיבו לאנשים, ותקלטו כמה פעמים דָּבָר או דְּבָרִים משמשות במשפט במקום משהו קיים או שהתקיים בעולם. בעברית, המילה דָּבָר (שם הפועל:  לְדַבֵּר) קרובה מהמילים שפה […]

קרוא וכתוב והַנַּח לעיניים לראות

ילדה לוחצת כרית רַכָּה של אצבע מורָה. אות אחר אות בּשׁוּרה בספר ללימוד קריאה. היא בכיתה א' – אָה. היא יושבת באמצע הכּיתָה. היא יושבת באחד מארבעה טורי שולחנות פורמייקה קטנים. פורמייקה ירוקה. האותיות שחורות. מלים הן אות מחוּבֶּרֶת לאות. ואותן, אחת אחת, כרית אצבעה, לחוצה אל הדף, יונקת. כל […]

מהי התמונה המקורית?

את ארבעת האחים לבית שוב צילמתי באחד ממפגשי המשפחה לפני תשע שנים. אחד מהם הוא אבא שלי, שלושת האחרים הם דודים. לכבוד חגיגת 250 שנים משותפות לכל הארבעה הדפסתי ומסגרתי והענקתי לכולם את התצלום המקורי, ויחד אתו מסרתי ואריאציות שלו שבהן, בפוטומונטאז', החלפתי בין הראשים – כך שראשו של אבי […]

אור וצל ונֹגה

לפני חמש שנים כתבתי מכתב לאמנים כריסטו וז'אן קלוד. הזמנתי אותם לעטוף את השכונה שלנו – נֹגה. במכתב אני מסבירה מדוע, ומייד אעתיק אותו לכאן. כבר עשרה חודשים שצל כבד חוסם את האור אל חדריי משום ששלושה אתרי בנייה צמודים זה לזה מטפסים כחומה מול חלוני; מסתירים את השמים; מצִלים […]