שפרה קורנפלד

מעצבת תעשייתית בוגרת בצלאל בהכשרתה שתרומתה למאזן האקולוגי היא בכך שמעולם לא עיצבה ולו מוצר אחד. פעם היא אהבה אנשים, עכשיו היא מעדיפה רעיונות. היא הדפיסה מהדורה מוגבלת של ״למה פעם אהבתי אנשים ועכשיו אני מעדיפה רעיונות״ אבל זה גמר לה את השחור במדפסת, אז עכשיו היא חושבת לעשות ממנו אפליקציה לאיפון.

11 רשומות מאת שפרה קורנפלד

לחם

זה התחיל ממדבקת מחיר של 19.80 שגיליתי כשהגעתי הביתה על כיכר הלחם־שחור־אחיד־פרוס שקניתי בהיסח הדעת. זה כל־כך עצבן אותי שהחלטתי לשלוף את הידע המשפחתי בכל הנוגע לבצק והתחלתי ללוש. הידע המשפחתי: אבא שלי אופה חלות בכל שישי, הוא שיכלל את הצמה הבסיסית למבנה רב קומות של צמה מעל צמה מעל צמה. כמו הכיכרות העצומים שמגישים בבר-מצוות, רק מחיטה מלאה. (הוא גם רב אמן של פנקייקס ואי אפשר לומר שזה לא סוג של לחם.) אמא שלי אופה לחם כמעט כל יום (ולאחרונה מבשלת גם בירה – עוד גוון של דגנים תוססים.) יש טריק קטן ומוצלח שקרוי על שמה...

טרמינל

בZRH יש הרבה בטון עם נגיעות של אדום וכשפותחים את הדלת של המטוס, ישר רואים הרים מושלגים. ולאוויר יש ריח של מים מינרלים. בMAD יש את פינת העישון הכי קרובה לגייט. בBKK הדיוטי פרי הכי זול, אבל את לא יכולה לדעת איזה חיקוי מחכה לך בתוך האריזה. בHKG הכי הרבה אנשים בהכי הרבה צבעים של הכי הרבה מדים. בUSM יש בופה חופשי שהכל בו נראה טעים ומסקרן ונזרק אחרי ביס ויריקה ובקתות קטנות מעץ שנראות כמו דיסנילנד. בAMS יש בלגן.

עשרים ושבע

המספר 27 חילחל לתת מודע שלי, וצץ 27 פעמים בספר שאני כותבת. סתם, שלוש פעמים. אבל יחסית לבחירה שחשבתי שהיא אקראית- הייתי אומרת שזה הרבה. אחת הדמויות היא בת 27 כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה. דמות אחרת סופרת 27 צעדים כדי להגיע לחדר שלה שממוקם במסדרון שאין לו סוף וכל החדרים בו זהים. והגשם, שירד כל החורף, הפסיק פתאום בכ"ז באדר. באופן מקרי לחלוטין, התאריך שלקחתי על עצמי לפרסם בו מעשים ומחשבות הוא הכ"ז של כל חודש גרגוריאני. מי שיגלול אחורה לחודשים "שחור", "משפחה" ו"לימודים", לא ימצא אותי שם. (חוץ מבתא הוידויים, שם אני מכה על החטא הזה בדיוק). אבל הגיע חודש "עברית" וסאת רגשות האשמה שלי גדושה ועולה על גדותיה. מכיוון שאין בי מעשים, אכתוב.

דד ליין (מחשבה מאוחרת)

מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...

The Queen Mary

אוסף של ג'אנק על המדרכה זה תמיד אירוע משמח. כשזה על הפינה של השדרה השניה ורחוב 11 – מדובר כבר בחגיגה. הצטרפתי לבחור ההודי שנבר בערימת המגזינים של פלייבוי וינטג'. הוא קצת התפדח כשראה אותי, תחב את המגזינים אל בין דפי ספר אמנות כלשהו והסתלק עם מעט השלל שהספיק ללקט. בשלב זה של היום טרם קראתי את תורתו של קארים ראשיד "Design your self" ומכיוון שכך, הרמתי קופסא נאה וצבעונית שהכילה מודל של ספינה להרכבה והמשכתי הביתה מאושרת. אילו קראתי הייתי יודעת ש: אסור לצבור חפצים.

חילוף חומרים

"חזרו לילדות והזכרו במעשה שעשיתם, משהו שאתם זוכרים באופן מוחשי, משהו שאתם יכולים לראות עכשיו ממש כאילו הייתם שם. אחרי הכל – באמת הייתם שם, אחרת איך הייתם יכולים לזכור את המעשה? אבל הנה העניין – לא הייתם שם. אין אפילו אטום אחד בגוף שלכם היום שהיה שם ביום שהזכרון […]