ענת ספרן

במשך 5 שנים למדתי אמנות בצרפת בבית הספר Ecole Superieure des Arts Decoratifs de Strasbourg – מקום נפלא שמעודד התנסות בדיסיפלינות שונות מבלי להתעסק בהגדרות ותוויות. שם גם למדתי לפתוח בירה עם מצית. במשך 5 חודשים גרתי בטוקיו – מקום מוטרף שגרם לי להרגיש כמו ילד שמגלה את העולם בפעם הראשונה. שם גם הכרתי לראשונה את הפצ'ה קוצ'ה, ערב אמנות חוצה יבשות, אותו אני מארגנת בתל־אביב יחד עם איתי מאוטנר כבר קרוב לשלוש שנים. בשאר הזמן אני מנהלת יחסי אהבה-שנאה עם עיר הולדתי תל־אביב.

24 רשומות מאת ענת ספרן

על רובוטים, אנשים (וחתולים)

חזרתי מפסטיבל ארס אלקטרוניקה בלינץ. זאת הפעם הרביעית שאני מבקרת בפסטיבל הזה ובכל פעם מרגישה מחדש כמו ילדה שנתנו לה כרטיס כניסה חופשי ללונה פארק. במשך שלושה ימים אני רואה המון פרויקטים המשלבים טכנולוגיה, עיצוב, אמנות, מדע, ואנשים. בין הרצאות, למופעים למיצבים המגובים בלא מעט בירה, כמויות של אינפורמציה מציפות […]

חיים בסרט

לפני כמה חודשים צפיתי בכתבה על ארגון איסלאמיסטי קיצוני בשם דאע"ש. לא ידעתי עליהם יותר מדי אז, אבל הבנתי שמדובר בארגון של ג׳יהאדיסטים פאנטים שהולך וצובר תאוצה לא ממש רחוק מכאן. בכתבה פורסם הדו״ח השנתי שהוציא הארגון, ובו ממש כמו בדו״ח שנתי של כל חברה גדולה המעידה על הישגיה ורווחיה, […]

טבעי בסגנון מלאכותי

הפעם היחידה בחיי בה ראיתי גחלילית אמיתית היתה בליל החתונה שלי. היינו בכפר בצרפת, בחצר הבית שבו גדל בן זוגי, מוקפים עצים ופרחים וריח של חודש יוני באויר. חבר קירב לפניי את כפות ידיו שחפן כמו שתי קליפות פיסטוק, וביקש שאתבונן היטב. הוא פתח אותן בזהירות, ובחשיכה בהק אור ירוק. […]

שבב שבטי

בזמן האחרון מסתובבת לי שאלה מציקה בראש. אני מתחבטת בה ושואלת אנשים מסביבי מה הם חושבים. אני יודעת שלא ירחק היום והשאלה הזאת תהיה מוחשית ולא היפוטתית והחלטתי הפעם להגיע מוכנה עד כמה שניתן. בעצם הכל התחיל בעקבות הסדרה h+ (וגם קצת בגלל מראה שחורה). שם לרוב בני האדם יש […]

הקלדה עיוורת

פגשתי את יושי באחת מחנויות האלקטרוניקה הענקיות בטוקיו. הוא היה העובד היחיד בחנות שדיבר אנגלית. אני רציתי לקנות אייפוד והיו לי כמה שאלות. השיחה התגלגלה והבנתי שיושי הוא יפני קצת אחר. כזה שטייל לא מעט בעולם, שמתעב את גינוני הנימוס, האיפוק וההפנמה היפניים ושחולם רק לאסוף מספיק כסף ולעוף לדרום […]

זמן המרק

טרנדים כבר לא טרנדיים מאז שתמו שנות התשעים. מהרגע שאי אפשר יותר לדבר על עשור במילה אחת, אין לנו אפשרות להגדיר יותר את הטרנדים של אותו העשור. כולנו יכולים לדבר על הסיקסטיז וילדי הפרחים ההיפים, דור הביט המשוחרר. גם על האייטיז, העשור האפל, התעשייתי, ועל הניינטיז עם דור האיקס וחולצות […]

פספסת כתם

אמצע הלילה. עיר גדולה, מתחת לגשר הכביש המהיר. איש מוציא שבלונות קרטון גדולות ומצמיד אותן אל הקיר. הוא מתיז דרכן וחושף צורות אשר מתחברות יחדו לציור על הקיר. מכונית משטרה עוצרת. פנסים מסנוורים, שוטרים שולפים אזיקים. השחתת רכוש ציבורי הם מגלגלים על הלשון, אבל רגע…אין כאן ספריי או צבע, רק […]

ー( ´ ▽ ` )ノ

שלום ヽ(^▽^)人(^▽^)人(^▽^)ノ יקרים אני מאוד m(._.)m אבל שוב אני _φ(°-°=) על יפנים *     *(שלום חברים יקרים, אני מאוד מתנצלת אבל שוב אני כותבת על יפנים).   יפן היא מעצמת sms. הרבה לפני שבחלק שלנו של העולם ידענו מה זה בכלל מסרון, והרבה לפני שהיו טלפונים חכמים, ליפנים ובמיוחד […]

העץ הנדיב בגרסת תל אביב

גדלתי בתל אביב באזור המכונה הצפון הישן. את המחצית הראשונה של שנות השמונים העברתי בבית הספר "היובל" יחד עם עוד קצת פחות משלושים ילדים. היינו כתה אחת בשכבה, ילדים נדירים בשכונה הכי זקנה בתל אביב. לא היו עוד ילדים בבנין שלי וגם לא בזה שמשמאלי או מימני (טוב שם שכנה […]

תמונה אחת שווה.

במלחמה האחרונה, דובר שוב ושוב על "תמונת הנצחון" ועל המאבק בין שני הצדדים מי ישיג לו תמונה שכזאת ראשון. היה ברור שברגע שהיא תושג, תוכרע המערכה והכל יסתיים (עד לפעם הבאה). בשבת ראיתי בערוץ שמונה את הפרק בסדרה גיבורי תרבות שהוקדש לאלכס ליבק. הוא מדבר על צלמי העיתונות הגדולים, צלמי […]

על מחסנים, ריחות ויפנים כמובן

כשלמדתי צרפתית הופתעתי לגלות שהמילה חנות בצרפתית- magasin דומה למילה magazine. בדיקה קצרה באינטרנט מגלה שהמקור מגיע דוקא מערבית- מהמילה שמשמעותה מחסן. מגזין כמחסן לרעיונות ודימויים. כשחושבים על זה, הרי דברים שממש צריך נשארים קרוב אלינו בבית (כמו ספרים), ודברים שאנחנו ממש לא צריכים מוצאים את דרכם לפח הזבל על […]

מהר.רחוק.גבוה.חזק.

תמיד שנאתי ספורט. שנאתי לעשות ספורט ושנאתי לצפות בספורט. משעורי ההתעמלות בתיכון הייתי מבריזה עם חברות ובורחת לשינקין לקנות קסטות של הפיקסיז באוזן השלישית ולאכול פרוזן יוגורט בגינה. בימים האחרונים, כשמכל פינה צצות תמונות של אנשים רצים, קופצים ושוחים ניסיתי לברר עם עצמי למה בעצם זה כל כך משעמם אותי. […]

יחי האותיות הקטנות (לא פוסט טיפוגרפי)

יום אחד קראתי את האותיות הקטנות במודעת פרויקט נדל"ן כשבמרכזה תמונה של בנין דירות מואר ויוקרתי וסביבתו מוחשכת. "הדמיה להמחשה בלבד", כך היה כתוב שם בקטן בפינה הימנית. הייתי חייבת להגיד את המשפט בקול רם כדי לבדוק אם הוא נשמע מוזר כמו שהוא נקרא מוזר. הדמיה להמחשה בלבד. כן, זה […]

דרגנוע ז'ה טם

בין השנים 1995-2000 גרתי ולמדתי בצרפת. כל שנה הייתי חוזרת לארץ לחופשת הקיץ ובנוסף עוד פעם או פעמיים במהלך השנה לביקורים קצרים. כך במשך חמש שנים. החיים בסטרסבורג היו נפלאים, ואהבתי כל רגע שם אבל כמובן שהגעגועים תמיד ליוו אותי. בימי חורף אפרורים הגעגוע היה מורגש יותר, וכשהייתי בארץ לקראת […]

מציאות בפול ווליום

כולנו זוכרים את המחשב הראשון שהגיע הביתה בילדותנו, את המסך השחור והתוים הירוקים, את המשחקים הראשונים ששחקנו בהם, את הפלופי דיסק עם נפח הזכרון העצום של כמה קילובייטס בודדים. אנחנו נזכרים ומגחכים. כמה פרימיטיבי כל זה נראה היום, ואיך התלהבנו אז והרגשנו ששיא הטכנולוגיה נמצאת ממש מתחת לידיים שלנו. אם […]

בית ישראלי עכשווי

כמה נכתב ודובר בשאלה האם קיים עיצוב ישראלי ואם כן מה הם מאפייניו? ככל שהשאלות האלה נידונו יותר כך התרחקו התשובות והדברים תמיד נשארים עמומים ופתוחים בסוף הדיון. לכן נדהמתי לגלות בפרסומת של חברת רהיטים מקומית איך בשלושים שניות נענתה השאלה מהו עיצוב ישראלי ומהם מאפייניו. בחלקה הראשון של הפרסומת […]