ללא כותרת
הוכחות חותכות
יש לי צלקת בצוואר. היא לא כואבת, היא ארוכה יחסית, פעם היא הייתה אדומה יותר. לפעמים היא פתאום קופצת, כמו שחרור של קלאצ' בזינוק בעליה. לפני כשנה התחלתי ללכת לשיעורי פילאטיס בסטודיו ברחוב מונטפיורי. בשיעורים הראשונים, יותר משכאבה לי הבטן, הקשה עלי לחץ בצוואר שלא נתקלתי בו ביומיום. אורלי, בעלת הסטודיו, עיסתה לי את הצוואר ושאלה אותי: "ראית טיטניק?" ואכן ראיתי טיטניק. "אז הצלקת שלך מושכת פנימה, כמו המים שמשכו את הספינה לשקוע."
המלים היוו דימוי כל כך ויזואלי, שהחיבור בין לשקוע למטה לבין צלקת שמותחת את העור והאיברים הפנימיים האיר לי את החיבור בין הצלקת הפיזית לשקיעה מול שאריות העבר, [...]
אליעזר והסטירר
בתמונה הבאה מצולם סטירר או בשמו העיברי מבחש. המבחש הוא אביזר בר, המשמש לערבוב משקאות.
הסטירר המצולם הגיע לידי השבוע בטיסת על־אל יחד עם כוס וויסקי. כפי שניתן לראות ראשו של הסטירר נראה מוזר. במבט ראשון חשבתי שהגיע לידי פריט נדיר ,חתיכת פלסטיק אחת מתוך מיליונים שנפגמה בתהליך ההזרקה. אחת למיליוני הזרקות מצליחה כמות קטנה של פלסטיק לחמוק מגבולות התבנית ולהתפשט אל תוך הרווח בין שני חלקי התבנית. קרום הפלסטיק החמקמק הזה מכונה 'פלאשים'.
תוך אותה השמחה על הפריט הנדיר שנפל לידי, הבחנתי שהפלאשים המדוברים הם רק צידו האחורי של לוגו אל־על המוגדל, ואין מדובר בטעות או בתבנית הזרקה שנשחקה, אלא בסופה [...]
אני לא מבין מה אנשים אומרים
לאחרונה אני לא מבין מה אנשים אומרים. פשוטו כמשמעו. אנשים מדברים ואני אפילו לא מצליח לזהות את השפה. וזה לא שאני לא מכיר שפות.
אני גם לא כותב כאן על אנשים שעוסקים בתיאוריה וביקורת, בקירקגור או בוויטגנשטיין. סתם אני מסתובב בעיר ולא מצליח להבין מילה.
וזה לא שאני לא שומע את האנשים, רק אין לי מושג מה הם אומרים. אני חושב שזו אולי בעיית שמיעה. אולי באוזן התיכונה או אולי באותו איזור בהיפו-קמפוס או בסרבלום שאחראי על פיענוח שפה. אולי איזו תולעת נכנסה לי לראש ואוכלת לי את המוח טיפין טיפין. במקרה לא הייתי צריך שום [...]
זה לא נגמר
לפני 11 שנים הגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לעיצוב גרפי במכון אבני. הקונספט שהצעתי היה סַמָּל מחלקה בצבא, שמוכר שעות שינה לחיילים שלו; כפי שהוא מחלק "שעות ביציאה", כך הוא גם יכול להעניק שעות שינה, בין אם בתנומת צהרים ובין אם בהתעוררות מאוחרת. התסריט שבו 11 שנים לאחר מכן תתפרסם כתבה שלי במוסף הארץ שעניינה התכלית של פרויקט הגמר, נראה בזמנו דמיוני באותה המידה כמו הקונספט שהגיתי. באורח פלא, זה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר.
פרויקט הגמר ותערוכות סוף השנה היו נושאים שרציתי לעסוק בהם כבר בשנה שעברה, אבל זה לא הסתדר כתוצאה מסיבות שונות ומשונות. השנה, לאחר שעפר כהנא [...]
זכויות יוצרים, איקונות תרבות וחוש הומור בריטי
אני מנויה על רשימת תפוצה נחמדה בשם UK-Design של מעצבים מבריטניה. זו רשימת תפוצה עם תעבורה דלילה יחסית. רוב ההודעות הן של הצעות עבודה או התייעצות לגבי פורטפוליו של משתמשי הרשימה. בימים האחרונים הרשימה התעוררה לחיים בעקבות הודעה עם הכותרת המשעשעת "עמוד הלוגו של גוגל למכירה?" וזו לשון ההודעה (בתרגום חופשי שלי):
"שלום לחברי הרשימה,
אשמח לדעת אם למישהו מכם יש איש קשר בחברת גוגל כדי שנוכל לברר פרטים על קניה או השכרה של הלוגו של גוגל למשך יום. יש לנו ארוע בינלאומי מיוחד בקרוב ונרצה להשתמש בעיצוב של העמוד הראשי.
בתודה,
<…>"
ההודעה התמימה הזו סחטה כל כך הרבה תגובות, החל מ-
"הזוי!"
ועד ל-
"אני [...]
צורות עשייה
מן המחשבות האחרונות, ומן התגובות הנקראות עולה שאלה די מעניינת לגבי דרכה של עשייה. הכוונה היא החל מהמחשבה של מיכל רינות על צימאון הזמן וכלה במחשבות העוסקות בפרויקט הגמר בכללותן. מזו ומאלה עולה תמונה של עבודה אינטנסיבית בלשון המעטה ושלא לומר לא בריאה במהותה (החל "מללדת ילדם של אחרים" וכלה ב"מה אני עושה כאן" חדשות לבקרים).
המחשבה אשר עולה היא לאו דווקא לגבי תוצרי העשייה איכותם או חדשנותם אלא על התהליך המנטאלי העומד בבסיסן.
רובנו מכירים את תהליך העבודה הסטודנטיאלי, מקבלת הבריף, דרך הלילות הלבנים, רצף ההתלבטויות, הטרדת החברים וכלה בהגשה אשר לרוב לא ברור כלל מה קרה במהלכה. תהליך עבודה זה [...]
